רקע:

הכוחות הגורמים לשברי חוליות ולוקסציות הם בעיקר Bending, Torsion, Compression.

Flexion (שהוא Bending force) הוא הגורם השכיח ביותר בתאונות, ובדרך כלל גם גורם לנזק הנוירולוגי החמור ביותר. במקומות בעמוד השדרה, בהם קיים מפגש בעל תנועתיות גבוהה לאזור ללא יכולת תנועה, יש ריכוז עומס המביא לשבר או ללוקסציה. סיבה זו הופכת אתרים, כגון המפגש בין החוליות הלומבריות לחוליות הטורקליות, או המפגש בין החוליות הלומבריות לחוליות הסקרום, לאזורים השכיחים ביותר לשברים ולוקסציות.

כאשר מגיע בעל חיים לאחר פגיעה טראומטית עם סימנים נוירולוגים, המתאימים לפגיעה שדרתית, חשוב לערוך לו בדיקה פיזיקלית יסודית 

(40% מבעלי החיים שמגיעים עם פגיעה טראומטית בעמוד השדרה סובלים מפגיעות נוספות, כגון: פנאומוטורקס, שברי גפיים, קרע בשלפוחית). לאחר ייצובו מבחינה המודינמית יש לערוך בדיקה נוירולוגית, לאתר את מיקום הנזק ולהעריך את חומרתו. זאת על מנת לקבוע  את שיטת הטיפול ואת הפרוגנוזה הצפויה. אחד המדדים הפרוגנוסטים החשובים ביותר הוא תחושת כאב עמוק. 

​

העדר תחושת כאב עמוק (DP):

ללא תחושת כאב עמוק הפרוגנוזה היא poor to grave. חשוב לציין כי ביצוע ניתוח לבעל חיים ללא DP עד 24 שעות לאחר הטראומה, תביא לכך שלכל היותר 20% יחזרו לפעילות (חלקית או מלאה). אולם במצב בו ההליך הכירורגי מתבצע לאחר יותר מ-24 שעות הפרוגנוזה לחזרה לפעילות היא grave.

חשוב לבדוק תחושת כאב עמוק בקצות הגפיים (גם באצבע מדיאלית וגם בלטראלית) ובזנב.

רצוי מאוד לערוך את בדיקת תחושת כאב עמוק לפני מתן שיכוך כאבים בחומרים ממשפחת האופיאטים (שיכוך כאב עלול לגרום ל-false negative, שעלול להוביל להחלטה לערוך המתת חסד!).

תוך כדי מתן הגירוי (תחילה צביטה ללא המוסטט, ובמידה ואין תגובה יש להשתמש בהמוסטט) יש לעקוב אחר שינויים בדופק ו/או בנשימה, הפניית מבט והרחבת אישונים. חשוב להבדיל בן תחושת כאב עמוק לתגובת רפלקס משיכה (withdrawal). משיכת הרגל בתגובה לגירוי הוא רפלקס ספינלי שתפקודו לא יפגע ולעתים אף יוגבר בפגיעה ספינלית פרוקסימלית.

 

לעומת מצב של העדר DP, בפגיעות טראומטיות בעמוד השדרה, המביאות לסטאטוס נוירולוגי I-III (כאב או איבוד פרופרצפטיביות) הפרוגנוזה טובה. ההחלטה לגבי התערבות כירורגית או טיפול שמרני תלויה במידת היציבות של האזור הפגוע וגורמים נוספים אותם אפרט בהמשך. שברי עמוד שדרה מנוהלים על ידי צוות הנוירולוגים של מרכז המומחים המכתיבים את אופן הטיפול המומלץ לכל מקרה ומקרה.  במאמר קצר זה נתמקד רק בשיטות הכירורגיות ולא בטיפול הרפואי.

 

הדמיה:

לאחר שזוהתה פגיעה בעמוד השדרה, נקבעה חומרתה ואזור הנזק מוקם, עורכים הדמיה על מנת לקבל מיקום מדויק של הפגיעה:

1. צילומי סקר של עמוד השדרה - יש לערוך צילומים אלה בזהירות רבה כדי לא לגרום לנזק נוסף. שברי חוליות ולוקסציות ניתן לאבחן בצילומי סקר. צילום סקר ראשוני רצוי לערוך בבעל חיים שאינו מורדם, אך מקובע ללוח החדיר לקרני רנטגן (יש לזכור שהרדמה שלא לצורך ביצוע ניתוח גורמת להרפיה של השרירים הפראספינלים, המספקים את היציבות לעמוד השדרה). היכולת של הצילומים לזהות פגיעה בעמוד השדרה טובה למקרים של שברים בחוליות ולוקסציות בין חוליות, אך עם זאת מוגבלת בגלל התמונה הדו-ממדית. ראיה לכך שצילומים אינם רגישים דיים היא שכ- 15%-30% מהכלבים לאחר טראומה ללא DP יראו צילומי סקר תקינים לחלוטין. הסיבה לכך היא שבצילום לא רואים דימום, פריצת דיסק טראומטית של דיסק לא מסוייד ולוקסציות שחזרו למקום אך גרמו נזק לחוט השדרה. לעתים שבבי עצם מאזור השבר, אשר חדרו לתוך התעלה, לא נראים בצילום סקר רגיל בשל המבנה המורכב של החוליות.

2. ביצוע מיילוגרפיה מאפשרת זיהוי של חלק מהפתולוגיות הללו, אך גם הוא מוגבל בשל התמונה הדו- ממדית שלו.

3. CT עם הזרקת חומר ניגודי הינה בדיקה רגישה יותר ומאפשרת מיקום מדויק יותר של הפגיעה ונחשב בד"כ כ- GOLD STANDARD. החומר הניגודי מוזרק לחלל הסבארכנואידי וזורם לאורך חוט השדרה.

4. MRI מאפשר בחינה טובה יותר של רקמה רכה ולכן יעיל כדי להעריך פגיעה בחוט השדרה עצמו.

​

​

​

​