+ בכל עת: 972-9-7431117
Osteochondrosis
מה זה Osteochondrosis?
Osteochondrosis היא הפרעה ב-endochondral ossification ובמשטחי הסחוס המפרקי. כאשר חלק מהסחוס המפרקי נושר לתוך החלל הסינוביאלי, נוצרים בתגובה תוצרי דלקת. מצב זה מוכר כ-(Osteochondritis Dessicans (OCD. סינדרום זה נפוץ בכלבים צעירים מגזעים גדולים ושכיח במפרקי הכתף, המרפק, הברך והטרסוס, אך יכול להופיע גם בקרפוס ואף בין חוליות L7-S1 וב-articular facet של חוליות השדרה. האטיולוגיה לסינדרום זה עדיין לא ברורה לגמרי, וככל הנראה היא מולטי-פקטוריאלית (גנטיקה, גדילה מהירה, תזונה עודפת, יתר קלציום בתזונה ועוד).
בתהליך ה- Secondary Endochonderal Ossification הסחוס המטפיזיאלי והאפיפיזיאלי הופך לעצם. בדרך זו מתרחשת הגדילה האורכית של העצם. בכלבים עם Osteochondritis חלה הפרעה בקצב המעבר בין סחוס לעצם. כתוצאה מכך נוצר סחוס עבה בהרבה מהנורמלי. כיוון שמקור ההזנה העיקרי של הסחוס המפרקי הוא דיפוזיה פסיבית מהנוזל הסינוביאלי, השכבה העמוקה של הסחוס אינה מוזנת דיה. ככל הנראה, כתוצאה מכך נוצר נמק של שכבת הסחוס הפנימית, וניתוקה מה-subchondral bone.
ברוב הכלבים רק בשלב זה המחלה הופכת קלינית, דהיינו, מופיעה צליעה רק לאחר ניתוק FLAP של סחוס מפרקי מה-subchondral bone. נוכחות ה-FLAP הסחוסי (Joint mice) גוררת דלקת מפרקית, היפרפלזיה של הסינוביה ו-effusion מפרקי, המובילים בסופו של דבר ל-DJD (degenerative joint disease).
כיצד ניתן לאבחן Osteochondrosis?
אבחון המחלה מבוסס על בדיקה אורטופדית והדמיה רדיולוגית. בהדמיית צילומי המפרק (ML, AP, oblique ולעיתים זוויות נוספות, תלוי במפרק הפגוע), הנעשית ע"י צילום רנטגן באיכות גבוהה, ניתן לעיתים לראות שהקו של ה- subchondral bone על פני המשטח המפרקי אינו עגול וחלק מהמפרק נורמאלי (סחוס אינו נראה בצילומי רנטגן!). joint mice יראה רק במידה והוא עבר קלסיפיקציה. חשוב לצלם גם את הגפה המקבילה, כיוון שפעמים רבות, המחלה היא בילטרלית ומערבת גם מפרקים נוספים, למרות שהביטוי הקליני בעת הבדיקה הוא בצד אחד בלבד. לעיתים בצילומי רנטגן לא ניתן להבחין בלקות בצורה ברורה, במצבים אלו CT ממוקד של המפרקים החשודים ייתן אבחון חד משמעי, כיוון שה-CT רגיש הרבה יותר לשינויים בעצם לעומת צילום רנטגן רגיל. כך לדוגמא, בצילום רנטגן רגיל לא נראה שינוי בעצם אלא רק לאחר אובדן של כ-50% מתכולת הקלציום באזור המצולם, בעוד שבבדיקה בעזרת CT מתאפשר זיהוי הלקות
ב-subchondral bone בשלב מוקדם ביותר, לרוב עוד לפני יצירת הבקע הסחוסי (flap). בצילומים ניתן לראות לקויות במפרקים השונים.
צילום רנטגן וסריקת CT של כלבת אקיטה בת 10 חודשים. הכלבה הגיעה בגלל צליעה משמעותית על רגל ימין אחורית. ניתן לראות פגיעה ב-subchondral bone בקונדיל הלטראלי של הפמור.
כיצד ניתן לטפל ב Osteochondrosis?
טיפול ב-OCD יכול להיות קונסרבטיבי במקרים קלים, וכאשר הכלב בגיל של 5-6 חודשים עם צליעה קלה ניתן לנסות טיפול שמרני הכולל הגבלת תנועה ל-6-8 שבועות והגבלת מזון. עם זאת, בכלבים עם לקות גדולה ובכלבים שצולעים גם לאחר מנוחה של חודש וחצי ללא שיפור מומלץ טיפול כירורגי. הטיפול הכירורגי נעשה ארטרוסקופית או בגישה למפרק פתוח.
הטיפול הכירורגי כולל שלושה שלבים:
1. הוצאה של ה-Joint mice .
2. הוצאה של הסחוס הנמקי ממשטח סחוס המפרק.
3. Curettage של האזור הפגוע במשטח ה-subchondral bone או קידוח חורים קטנים ע"י kirschner wire. פעולה זו הנקראת "forage" גורמת לרקמת גרנולציה לפלוש מה-subchondral bone. פיברובלסטים ברקמה זו עוברים מטפלזיה לכנדרוציטים, ויוצרים fibrocatilage במקום החסר בסחוס.
תכונות ה- fibrocatilage שונות מתכונותיו של הסחוס ה-hyaline הנורמלי: הוא דק יותר, צפוף יותר, קשיח יותר ופגיע יותר. ככל ששטח הסחוס הפגוע גדול יותר, הסיכוי ליצירת משטח fibrocatilage אחיד קטן. פעמים רבות נותר משטח של subchondral bone חשוף במרכז הלקות גם חודשים רבים לאחר היווצרותו.
אחת התופעות הנפוצות במצב זה היא היווצרות של kissing lesion בעצם שבאה במגע עם העצם הפגועה. כך לדוגמה ODD ב- caudal humeral head יגרום ל-kissing lesion במשטח הסחוסי של עצם הסקפולה. תכונותיו השונות של ה- fibrocatilage ונוכחות kissing lesion בלקויות גדולות גורמות לכאב ו-DJD.
בצילום הרנטגן מוצג פגם בסחוס הכתף. OCD הוא פרגמנט סחוס שהתפתח בצורה לא תקינה. פתולוגיה זו שכיחה בכלבים צעירים מגזעים גדולים ובאה לידי ביטוי בצליעה בדרגות שונות.
התמונה השמאלית מציגה את פרגמנט הסחוס במהלך פרוצדורה ארטרוסקופית בה הוא הורם מהעצם והוצא מהמפרק.
שיטות טיפול ב-OCD גדולים (יותר מ-0.5 ס"מ):
• הוצאה כירורגית של משטח סחוס hyaline, מ-surface-non-weight-bearing של אחת מעצמות המפרק. הסחוס עובר אינקובציה IN VIVO בשיטות ביוטכנולוגיות הגורמות לו לפוליפרציה ואז הוא מושתל שוב באזור הלקות. השיטה לא הוכיחה יעילות, ואפילו לא הוכח שהסחוס מצליח להיקלט ולהתחבר ל- subchondral bone.
• Autologous periosteal grafts - הסרה כירורגית של משטח סחוס hyaline עם שכבת הפריאוסטיום. השכבה הפנימית של הפריאוסטיום מכילה תאים המסוגלים לעבור דפרנציאציה לכונדרוציטים. בהליך הכירורגי שכבה זו מסובבת הפוך ונתפרת ל- subchondral bone באזור הלקות. לשיטה זו אין עדיין מספיק נתונים מחקריים, אולם נתונים ראשוניים נראים מבטיחים.
• השיטה השלישית היא איסוף גלילים של סחוס hyaline עם חלק מה-subchondral bone, מאזורים במפרק שאינם נושאי משקל. גלילים אלה מושתלים באזור הלקות זה לצד זה - מכאן שמה של הטכניקה Mosiacplasty - כך שבסופו של דבר מתקבל משטח סחוס hyaline באזור הלקות. היתרון בשיטה זו הוא שמרבית הלקות מכוסה בסחוס hyaline ורק בין הצילינדרים נוצר בסופו של דבר fibrocatilage. בבני אדם לשיטה זו יש עדיפות מובהקת על פני השיטות הקודמות שצוינו.
Mosaicplasty בכלבים עם OCD גדול מימדים:
במרכז המומחים טיפלנו במספר מקרים של OCD גדול מימדים ב-femoral condyle. להלן תיאור מקוצר של פרוצדורה זו:
• מתבצעת גישה מדיאלית למפרק הברך (במקרה של הכלבה סול, לברך ימין).
• מתבצעת הוצאה של צילינדרים המכילים סחוס hyaline תקין ושל subchondral bone הנמצאת מתחתיו. ההוצאה נעשית ע"י trephine מיוחד. הוצאת הצילינדרים המשמשים להשתלה נעשית מ-non-bearing-weight surface, במקרה זה מ-rim of the medial or lateral femoral trochlea. החורים שנפערים באזור התרומה נסגרים במרוצת הזמן ונוצר במקום fibrocatilage.
האזור הדפקט עובר הסרה של עצם וסחוס פתולוגים
אתר התרומה לאחר הסרת גלילי העצם
גלילי עצם עם סחוס נאספים מאזור שאינו נושא משקל
גלילי העצם והסחוס מושתלים באתר הפגיע
השתל האוטוגני מוכן להשתלה באתר הפגוע בעצם
בניתוח מורכב זה קיימים מספר סיבוכים אפשריים. הסיבוכים השכיחים ביותר הם:
1. השתחררות של אחד או יותר מגלילים המושתלים לתוך המפרק.
2. דימום מאזור תרומת הסחוס.
יש לציין כי הצלחת הניתוח עדיין לא נבחנה על פני מספר גדול של מקרים. כמו כן לא נבחנו השפעותיו של הניתוח לטווח ארוך. מסיבות אלה הניתוח עדיין מוגדר כניסיוני. עם זאת, ידוע לנו ממעקב אחר מקרים דומים בבני אדם, כי לאחר 10 שבועות נמצא שהיסטולוגית 70% מהלקות כוסה בסחוס hyaline ו-30% ב-fibrocatilage.
מה כולל הטיפול לאחר הניתוח?
טיפול בחיית מחמד שעברה ניתוחי מפרק משתנה מאוד בין סוגי הניתוחים השונים. כך לדוגמה החלמה מניתוח ארטרוסקופי מהירה בהשוואה לניתוחי אוסטאוטומיה הכוללים הגבלת פעילות מחמירה, מנוחה ושיכוך כאבים. לעתים, יש להגביל את בעל החיים למנוחה בכלוב ולהוציאו לטיולים רק תחת פיקוח ובקרה. שיקום בפיזיותרפיה מומלץ מאוד בחלק גדול של המקרים . כ-6-10 שבועות לאחר מועד הניתוח, בעל החיים מזומן לבצע צילומי ביקורת בהם נבחנת התקדמות ההחלמה.
מה סיכויי ההצלחה של הטיפול ב Osteochondrosis?
מידת ההצלחה תלויה בגורמים רבים כמו גיל בעל החיים, מידת הדפורמציה ומידת המעורבות של המפרק בתהליך. התוצאות הכלליות של מקרים שטופלו ב- Osteochondrosis טובות מאוד. במקרים בהם ישנה מעורבות משמעותית של מפרקים, תהליך מאוחר של osteoarthritis עלול לגרום לתוצאה סובאופטימלית בטווח הארוך.
מדוע להפנות ניתוחי Osteochondrosis למרכז המומחים?
מחלקת האורתופדיה שלנו מצוידת במכשור מתקדם המאפשר ביצוע ניתוחים ברמת מורכבות גבוהה מאוד. מחלקה מובילה זו, מנוהלת בידי צוות של מומחים אורתופדים מוסמכי ECVS ו בעלי תעודת התמחות ישראלית. מחלקת ההדמיה המנוהלת ע"י מומחה בתחום מסוגלת לבצע סוגים שונים של הדמיות מורכבות הדרושות במצבים של Osteochondrosis. ההרדמה לצורך ביצוע הניתוח מבוצעת בצורה בטוחה ע"י מחלקת ההרדמה של מרכז המומחים בשיתוף פעולה עם צוות טכנאיות כירורגיה מנוסות. במרכז פועלת מחלקת טיפול נמרץ ומחלקת שיקום ופיזיותרפיה המסוגלות לספק תמיכה הולמת לאחר הניתוח.
במהלך השנים האחרונות צברנו ניסיון רב בטיפול מוצלח ב- Osteochondrosis. אנחנו שואפים לספק את הטיפול המתאים והטוב ביותר עבור חיית המחמד שלכם.
